קראטה והעצמה אישית / מאת איציק כהן העצמה אישית מתחילה במודעות עצמית. היא מרחיבה את הידע של הפרט על עצמו ומשפרת את יכולתו להפיק מעצמו יותר ולממש את הפוטנציאל האישי שלו. לשם כך על הפרט לפעול. תהליך העצמה אישית דורש הכוונה או מאמץ נכון, מוטיבציה, סבלנות ופעולה מתודית סדורה. קראטה מהווה אמצעי יעיל להעצמה אישית. הוא זמין, מותאם לאינדיבידואל, מוחשי ונותן משוב ברור. כמובן שלקראטה סגולות נוספות כמו בריאות, יכולת הגנה עצמית והעלאת הבטחון העצמי, אך כל אלו אינם כלולים בנושא המאמר, אם כי הם קשורים אליו. כיצד בא לידי ביטוי תהליך העצמה אישית בקראטה תרגול מתמיד וחזרות על פעולה או טכניקה מסוימת, כאשר המתרגל אינו מבצע את הפעולה באופן אוטומטי אלא מעניק תשומת לב מרבית לכל פרט ופרט. פוזיציה, יציבה, מרכיבי הטכניקה, הרגשה אישית פיסית ומנטלית. זהו תהליך הדורש סבלנות וקשב אישי. איטרוספקציה - התבוננות פנימית. תהליך הקורה מן החוץ אל הפנים. מן הטכניקה אל ההכרה, אל הנפש. בניית התהליך דורשת היכרות עם הטכניקה על בורייה. דבר זה מתאפשר רק לאחר שהטכניקה הוטמעה במתרגל. לשם כך נדרשת סבלנות רבה, חזרות רבות ויכולת קשב, ירידה לפרטים ושימת לב מרבית. תרגול אוטומטי, טכניקה מורכבת מדי או שינוים תכופים ללא חזרות לא יביאו לתהליך הרצוי ולא יובילו את המתרגל להבשלה הנדרשת. קיהון וקאטה מהווים כלים מתאימים לתרגול ולקידום התהליך. לחווייה האישית תפקיד מרכזי בהבשלת המתרגל. התהליך המדיטטיבי בנוי מחוליות בודדות אשר לכל אחת נדרשת תשומת לב בלתי מתפשרת. לאחר מכן נתמקד בחיבור ביניהן . כפי שהוזכר, דבר זה לא מתאפשר בתרגול טכניקות בעלות מורכבות גבוהה מדי או עם המתרגל עושה חזרות מעטות מדי. למרות שהתרגול נראה מונוטוני כלפי חוץ הרי שממקומו של המבצע, כל תנועה וכל פרט החוזרים על עצמם, מקבלים את מרב תשומת הלב. כל חזרה שונה מקודמתה. כל חזרה ייחודית. חשוב לשמור על כך שהתהליך לא יהיה אוטומטי ויש להקפיד על ערנות מלאה. כך במשך הזמן משתפרים הפרטים הטכניים. אחר כך נחשף המתרגל לאלמנטים נוספים כמו סבולת, ריכוז והרפיה.זהו תהליך חווייתי סובייקטיבי לחלוטין. חשוב מכך, אט אט צפים אל המודעות גם אלמנטים מנטליים של המתרגל. הזן בודהיזם היפני מציג את ה- Yojijukugo (ביטוי בן ארבע איקונוגרפים המבטא רעיון): One time, one meeting 一期一会 Ichi-go ichi-e "מפגש אחד סיכוי אחד" או "לפעם זו בלבד". המונח מזכיר לנו להוקיר כל חוויה וכל מפגש בו ניטול חלק, מתוך הכרה כי סיטואציות או פגישות רבות בחיים לא תחזורנה על עצמן, בין אם הן חלק משגרת חיינו ובין אם לאו. לעומקו של דבר, נתייחס לכל סיטואציה כייחודית, ללא קשר אם תחזור על עצמה או לא. כך נמצה כל רגע וכל מפגש עד תום. ולענייננו, כל טכניקה מתחילה מחדש גם אם אנו חוזרים עליה מאה, אלף או רבבת פעמים. גם עם אנו מתרגלים את אותה הטכניקה בכל יום. כל חזרה היא עולם ומלואו. כל חזרה היא ייחודית וכל חזרה תזכה למרב תשומת לבנו. למשל כאשר אנו מתרגלים "צוקי" (אגרוף) במסגרת "קיהון" (בסיס"), כל צוקי הוא עולם ומלואו. בכל צוקי אנו מתחילים מהתחלה. מכל צוקי נלמד ונשתפר. נשאף שכל צוקי יהיה טוב מקודמו. לא משנה אם אנו מתרגלים 100, 300, 500 או 1000 פעמים. לעיתים איננו יודעים מה מתכנן המורה – אך אין זה רלוונטי – משום שמבחינתנו כל צוקי מתחיל מחדש. עלינו להיות לא רק במצב פיסי אלא בעיקר במצב מנטלי מסוים. כפי שהזכרתי, סבלנות ומוטיבציה מהווים גורם חשוב בתהליך. במדיטציית הזן הקרוייה "שיקנטאזה" Shikantaza只管打坐 ("שב ותו לא"), עלינו לשבת במנח המתאים, בגב זקוף אך ברפיון מלא. בשלב ראשון נתמקד בתנוחה בלבד ונמצא את האיזונים המתאימים. אחר כך נתרגל נשימה סרעפתית. ניתן לתרגל את הנשימה באופנים שונים אך יש לבחור תרגול נשימתי מסוים ולהתמיד בו. בדרך כלל חולפות מחשבות בראשו של המתרגל תוך כדי התרגול. מחשבות אלו מפריעות לו להתמקד בתרגול ומסיטות אותו מן המטרה. לאחר תקופה ולאחר שבשל המתרגל והפנים את הממד הפיסי, ניתן להמשיך לשלב הבא, ההכרתי, בו המתרגל נותן למחשבות לחלוף. אין לנסות לעצרן אך גם אין להעניק להן תשומת לב מיוחדת. כל מאמץ להתמקד במחשבות או לחילופין לסלקן הוא מאמץ שגוי. במשך הזמן הופך התהליך לחלק טבעי מן המתרגל. התנוחה, הנשימה, הריכוז והרפיון הופכים לאחד. המחשבות כבר אינן מפריעות ואט אט עובר המתרגל לשלב מתקדם יותר, הוא השלב בו תמו המחשבות. המתרגל נכנס למצב של "ככות".זהו מצב של רגיעה ורפיון בטונוס "מחויך". מצב בו אין תנועה חיצונית אבל יש תנועה פנימית. מצב של מיקוד מקסימלי ללא מאמץ. מצב של ציפה בו קיימת ערנות שאינה נובעת ממתח אלא נובעת מרוגע. המדיטציה אמנם מרגיעה ויש לה השפעה פיסיולוגית ורוחנית על המתרגל, אבל הרבה מעבר לכך, היא מביאה את המתרגל למצב הכרתי של קבלת הדברים והבנתם כפי שהם. זהו ממד שונה לחלוטין מן הממד הסובייקטיבי בו אנו רגילים להימצא. כך גם בקראטה, התהליך המדיטטיבי מתחיל כאשר המתרגל מתבונן או למעשה מתרגל מן החוץ אל הפנים. המתרגל מתחיל מן הטכניקה וממשיך במודעות לגופו, לפוזיציה, לשיווי המשקל, לחלוקה המוטורית, למיקוד, לעוצמה, לניואנסים בין חזרה לחזרה, לקצב, למחשבות, לממד הרוחני. זהו תהליך ניכוי פנימי, הזדככות. על המתרגל לעבור תהליך הבשלה ארוך על מנת להגיע לחוויה זו. בשלב מסוים המתרגל מפיק איכות שונה מן הטכניקה שהפיק בתחילת התהליך. איכות זו באה לידי ביטוי לא רק בטכניקה אלא בהכרתו של המתרגל בשגרת יומו. הדבר נובע מתוך הכרה וראיית דברים אחרת מזו ההתחלתית. זהו תהליך ארוך ומייגע אך גם מהנה. תהליך הדורש הכוונה, תרגול מתמיד, סבלנות ומוטיבציה ששכרו בצדו. התהליך אינו נראה תמיד לעין אך מי שעבר אותו יודע. יודע מתוך חוויה. איציק כהן 07/10/2017 חזרה לדף המאמרים