ריצוי חברתי, דימוי עצמי וביטחון עצמי בילדים / מאת איציק כהן כשהילד מוותר על עצמו כדי שיקבלו אותו – ריצוי חברתי, דימוי עצמי וביטחון עצמי בילדים מדוע ילדים מסוימים מוכנים לעשות הכול כדי להשתייך לקבוצת חברים, וכיצד ניתן לעזור להם לפתח ביטחון עצמי, אסרטיביות וחברויות הדדיות? מאת קיושי איציק כהן | חוקר ומורה לאומנויות לחימה אוקינאוויות, תנועה וקראטה טיפולי; ראש מרכז טאי שין קאן. כשהרצון להיות שייך הופך לוויתור עצמי דמיינו ילד בן שבע היורד לשחק עם חבריו. הוא רוצה מאוד להשתתף, אבל שוב ושוב מקבל את התפקיד שאיש אינו רוצה. במשחק תופסת הוא תמיד התופס. במשחק דמיוני הוא תמיד המשרת ולעולם אינו המלך. לפעמים הוא אפילו קונה לחבריו ממתקים או ארטיקים בתקווה שיסכימו לשחק איתו. הוא אינו מתלונן, ולעיתים אף נראה מרוצה. אבל האם הוא באמת בוחר בתפקידים האלה, או שהוא חושש שאם יתנגד, יישאר לבד? עבור הורים, הצפייה במצב כזה עשויה להיות כואבת ומתסכלת. הם רוצים שילדם יהיה נדיב, מתחשב וחברותי, אך אינם רוצים שיוותר על רצונותיו ועל מקומו בקבוצה רק כדי לזכות בקבלה חברתית. האתגר אינו ללמד את הילד להיות פחות נחמד, אלא לעזור לו להבין שגם הרצונות והצרכים שלו חשובים. מהו ריצוי חברתי בילדות? ריצוי חברתי (People-Pleasing) הוא דפוס התנהגות שבו אדם נוטה להעדיף את רצונותיהם של אחרים על פני רצונותיו שלו, לעיתים מתוך חשש מעימות, מדחייה או מאובדן קשר. חשוב להדגיש: ריצוי חברתי אינו אבחנה פסיכיאטרית, אלא תיאור של התנהגות שעשויה לנבוע ממנגנונים פסיכולוגיים שונים. בילדות, ריצוי עשוי להתבטא בוויתור חוזר על תפקידים במשחק, בהסכמה לבקשות שאינן נעימות לילד, בהימנעות מהבעת דעה או במתן מתנות כדי לזכות בתשומת לב. עם זאת, לא כל ויתור הוא ריצוי. גמישות, נדיבות והתחשבות הן מיומנויות חברתיות חשובות. ההבדל המרכזי הוא האם הילד מרגיש חופשי לבחור. ילד שמוותר מתוך רצון מפגין התחשבות. ילד שמוותר מתוך פחד מדחייה זקוק לעיתים לכלים נוספים ולתחושת ביטחון. מדוע ילדים מרצים את חבריהם? הצורך בשייכות ובקבלה חברתית השתייכות לקבוצת בני הגיל היא צורך התפתחותי חשוב. דרך משחק וחברות ילדים לומדים לשתף פעולה, להתמודד עם חילוקי דעות ולבסס את מקומם החברתי. כאשר ילד חושש לאבד את מקומו בקבוצה, הוא עשוי להעדיף השתתפות בתנאים שאינם נוחים לו על פני האפשרות להישאר לבד. דימוי עצמי נמוך ותחושת ערך מותנית ילד המתקשה להעריך את עצמו עשוי להרגיש שעליו להוכיח את ערכו באמצעות נתינה, ויתור או היענות לרצונות החברים. כך עלולה להתפתח תלות באישור חיצוני. המחקר מצביע על קשר בין דימוי עצמי נמוך, דחייה חברתית וקשיים רגשיים, אך הקשר מורכב ועשוי להיות דו־כיווני: דימוי עצמי נמוך עלול להגביר פגיעוּת חברתית, וחוויות חוזרות של דחייה עלולות לפגוע בדימוי העצמי. פחד מדחייה וקושי באסרטיביות ישנם ילדים שמתקשים לומר "לא", לא מפני שאינם מבינים את משמעות הסירוב, אלא מפני שהם חוששים מתגובת החברים. אחרים מתקשים למצוא את המילים המתאימות, לנהל משא ומתן או להציע פתרון חלופי. בגיל צעיר, היכולת לווסת רגשות, לעכב תגובה ולבחור התנהגות עדיין מתפתחת. אצל ילדים עם ADHD, ASD או קשיים התפתחותיים אחרים עשויים להתווסף אתגרים, אך אין להסיק אבחנה מעצם ההתנהגות המרצה. מדוע הסברים בלבד אינם מספיקים? הורים רבים מסבירים לילד שעליו לעמוד על שלו, שלא חייבים להסכים לכל דבר ושחברות אינה נקנית במתנות. הילד עשוי להבין היטב את הדברים, אך למחרת לחזור לאותה התנהגות. הסיבה היא שהבנה ויכולת ביצוע אינן זהות. כאשר הילד נמצא במצב חברתי המעורר חשש מדחייה, הוא נדרש להתמודד בו־זמנית עם רגשות, מחשבות, ציפיות חברתיות וקבלת החלטות. לכן, כדי לשנות דפוס התנהגות לא די לומר לילד מה נכון לעשות. צריך לאפשר לו לתרגל, להצליח ולפתח בהדרגה תחושת מסוגלות. כיצד ההורים יכולים לעזור? ראשית, חשוב לחזק את תחושת הערך העצמי של הילד באמצעות חוויות הצלחה, עצמאות והתמודדות עם אתגרים מותאמים ליכולתו. מומלץ לעודד אותו להביע רצונות ולשבח יוזמה, התמדה וניסיון עצמאי, גם כשהתוצאה אינה מושלמת. אפשר לתרגל בבית מצבים חברתיים באמצעות משחקי תפקידים ומשפטים פשוטים: • "הפעם אני רוצה לבחור." • "כבר הייתי התופס. עכשיו נתחלף." • "אני רוצה לשחק איתכם, אבל בלי לקנות משהו." • "בואו נעשה תורות כדי שכולם ייהנו." חשוב להתחיל במצבים קלים ובטוחים, ולא לצפות לשינוי מיידי. כדאי גם לעודד מפגשים עם ילדים המאפשרים קשר הדדי, לעיתים בתחילה במפגש אישי עם חבר אחד ולא בקבוצה גדולה. מה לא לעשות? אין לכנות את הילד "פראייר", "חלש" או "חסר עמוד שדרה". אמירות כאלה עלולות לפגוע עוד יותר בביטחונו. אין להכריח אותו להתמודד לבדו עם קבוצה שפוגעת בו, ואין להפוך כל מפגש חברתי למבחן של אסרטיביות. אם קיימים השפלה, הדרה מכוונת או ניצול חוזר, האחריות אינה מוטלת רק על הילד. נדרשת גם התערבות רגישה של המבוגרים. דימוי עצמי, ביטחון עצמי ואסרטיביות – הקשר ביניהם שלושה מושגים מרכזיים חשובים להבנת התהליך: דימוי עצמי – האופן שבו הילד תופס את עצמו, את תכונותיו ואת ערכו. ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות – האמונה ביכולתו להתמודד עם משימות ואתגרים. אסרטיביות – היכולת להביע רצונות, צרכים וגבולות תוך שמירה על כבוד עצמי וכבוד הזולת. ילד יכול להיות בעל יכולות גופניות טובות וביטחון בתנועה, אך עדיין להתקשות בהבעת רצונות מול חבריו. לכן, חיזוק הביטחון העצמי אינו מסתכם בשבחים או בהצלחות גופניות. חשוב לשלב התנסויות המפתחות גם יוזמה, עצמאות ומיומנויות חברתיות. קראטה טיפולי – תהליך אישי לחיזוק הדימוי העצמי והביטחון העצמי בקראטה טיפולי אנו רואים בתנועה ובאומנויות הלחימה אמצעי חינוכי־התפתחותי לתרגול קשב, ויסות רגשי, התמדה, קבלת החלטות ומיומנויות חברתיות. במרכז טאי שין קאן אנו משלבים ניסיון רב בהוראת אומנויות לחימה עם גישה אישית המותאמת ליכולותיו ולצרכיו של הילד. במקרים של ריצוי חברתי, חוסר ביטחון או חשש מדחייה, אנו מעדיפים להתחיל באימון אישי, ורק בהמשך, בהתאם להתקדמות הילד ולמוכנותו, לשלב עבודה עם בן זוג או בקבוצה קטנה. ההחלטה להתחיל באימון אישי היא בחירה חינוכית מותאמת, ולא כלל טיפולי שהוכח כעדיף לכל ילד. שלב ראשון: קשר אישי, ביטחון ותחושת הצלחה בשלב הראשון אנו מתמקדים ביצירת קשר של אמון בין הילד למורה, בסביבה בטוחה, ברורה וצפויה. באמצעות תרגילי תנועה, יציבה, קואורדינציה וטכניקות קראטה מותאמות, הילד מתנסה בהצלחות הדרגתיות. הוא לומד להתמודד עם אתגר, להתגבר על קושי ולראות את התקדמותו. המטרה היא לפתח תחושת מסוגלות המבוססת על התנסות אמיתית, ולא רק על מחמאות. שלב שני: שליטה עצמית, בחירה וקבלת החלטות באימון האישי אנו מתרגלים עצירה, הקשבה, תכנון תגובה וביצוע פעולה מכוונת. באמצעות תנועה, נשימה נינוחה ומשימות משתנות, הילד מתנסה בבחירה בין אפשרויות ובהתמודדות עם טעויות. בהדרגה אנו מאפשרים לו יותר יוזמה ועצמאות: לבחור תרגיל, להציע דרך ביצוע או להביע העדפה. כך הוא מתרגל את עצם היכולת לבחור ולהשמיע את קולו במסגרת בטוחה. שלב שלישי: אסרטיביות והצבת גבולות לאחר שנוצר בסיס של אמון ומסוגלות, אנו משלבים משחקי תפקידים המדמים מצבים חברתיים. הילד מתרגל לומר "לא", לבקש שינוי, להציע חלוקת תפקידים ולבטא את רצונותיו באופן ברור ומכבד. למשל: "גם אני רוצה לבחור." "עכשיו תורך, ואחר כך תורי." "אני רוצה להשתתף, אבל חשוב לי שכולנו נתחלף." אנו מלמדים שאסרטיביות אינה תוקפנות. אפשר להיות נחמד, רגיש ומתחשב, ובו־זמנית לדעת להציב גבולות. שלב רביעי: הדדיות ושיתוף פעולה בהתאם למוכנותו של הילד, ניתן לעבור בהדרגה לתרגול עם בן זוג ובהמשך לקבוצה קטנה. באימוני זוגות הילד מתנסה בתפקידים משתנים: פעם הוא יוזם ופעם מגיב, פעם מוביל ופעם משתף פעולה. הוא לומד שלכל משתתף יש מקום, אחריות וזכות להביע רצון. במקביל, אנו מעודדים את ההורים לתמוך ביישום המיומנויות גם בחיי היום־יום. ההתקדמות נמדדת לא רק בביצוע טכניקה, אלא גם ביכולת לבקש, לבחור, לסרב בנימוס ולהציע הדדיות. חשוב להדגיש שהעברת מיומנויות מהאימון לחיי החברה אינה אוטומטית. היא דורשת תרגול מכוון, עקביות ושיתוף פעולה עם ההורים. לסיכום: ללמוד להיות חבר טוב, בלי לוותר על עצמך ילד שמרצה את חבריו אינו בהכרח חלש או חסר הבנה. לעיתים הוא ילד רגיש ומתחשב, שרוצה מאוד להשתייך אך עדיין מתקשה להגן על רצונותיו. תפקידנו כהורים וכמחנכים אינו לבטל את הרגישות והנדיבות שלו, אלא לעזור לו לפתח לצידן גם עצמאות, ביטחון עצמי ויכולת להציב גבולות. המטרה היא לגדל ילד שיודע להיות חבר טוב לאחרים, מבלי לוותר על היותו חבר טוב גם לעצמו. בקראטה טיפולי אנו שואפים לקדם תהליך כזה באמצעות אימון אישי, תנועה, אתגר, חוויות הצלחה, ויסות עצמי ותרגול מעשי של מיומנויות חברתיות. זהו תהליך אישי ומדורג לחיזוק הביטחון העצמי, תחושת המסוגלות, הקשב, הוויסות הרגשי והמיומנויות החברתיות. הכותב: קיושי איציק כהן, מורה בכיר לאומנויות לחימה אוקינאוויות, בעל ניסיון רב בהוראה ובהדרכה, עם התמחות בתחום אומנויות לחימה טיפוליות. על המחבר קיושי איציק כהן, מורה בכיר לאומנויות לחימה אוקינאוויות, בעל ניסיון רב בהוראה ובהדרכה, עם התמחות בתחום אומנויות לחימה טיפוליות. עומד בראש מרכז טאי שין קאן לאומנויות לחימה אוקינאוויות ולתרבות ריוקיו. נציג רשמי בישראל של קיודוקאן קובאיאשי שורין־ריו וחבר בארגון ריוקיו קובודו שימבוקאן. משמש כדירקטור כבוד בארגון קיודוקאן העולמי. חוקר ומלמד אומנויות לחימה, תנועה ונשימה, בעל ניסיון רב בהוראה ובפיתוח יכולות גופניות ומנטליות. מחבר ספרים העוסקים בהתפתחות הקראטה, ביישומיו המעשיים ובקשר בין מסורות הנשימה לבין הפיזיולוגיה המודרנית, ובהם The Science and Tradition of Breathing. הבהרה: המאמר מיועד למידע ולהעשרה מקצועית. הוא אינו מהווה אבחון רפואי או תחליף לטיפול רפואי, פיזיותרפי או שיקומי בהתאם לצורך. איציק כהן 26/10/2026 חזרה לדף המאמרים