תפקיד ההורה באומנויות לחימה טיפוליות / מאת איציק כהן שותפים שקטים לדרך את המאמר הזה אני כותב אליכם, ההורים, מתוך שנים של ניסיון מעשי ותהליכי קראטה טיפולי – ובפרט עם ילדים המתמודדים עם ADHD, ODD וקשיי ויסות רגשי והתנהגותי. המאמר נכתב כדי: • להבהיר מהו התהליך שהילד עובר במסגרת הקראטה הטיפולי • להקל על תחושת המתח, העייפות והספק ההורי • לשתף אתכם בהיגיון העמוק שמאחורי הדרך • ולאפשר לכם להיות חלק מן התהליך – בלי מאבק, ובלי לחץ על היתרונות של קראטה טיפולי, על הקשר בין נשימה ותנועה מכוונת לבין ADHD ו"איך זה עובד", תוכלו לקרוא במאמרים אחרים שלי. מניסיוני רב־השנים, שוב ושוב מתברר כי כאשר ההורה מבין את התהליך – משהו מהותי משתנה: המתח יורד, תחושת האשמה נחלשת, וההורה מפסיק להרגיש שהוא צריך “לעשות יותר” או “לתקן”. הבנה הורית אינה רק ידע. היא עצמה גורם מווסת – עבור ההורה ועבור הילד גם יחד. לכן אני משתף אתכם, ההורים, לא כדי לגייס אתכם לפעולה, אלא כדי לאפשר לכם: • להבין מה באמת קורה לילד בתוך התהליך • לדעת למה לצפות בדרך • ולהרגיש ביטחון ושקט בתוך הבחירה שעשיתם עבורו כאשר ההורה רגוע, מבין ונוכח – הילד מקבל מרחב שבו הוא אינו צריך להילחם כל הזמן, ומרחב כזה הוא תנאי אמיתי לשינוי עמוק ויציב. מכאן נצא יחד להבנת תפקיד ההורה באומנויות לחימה טיפוליות – לא כהורה שמנהל את הדרך, אלא כשותף שקט, יציב ומשמעותי במסע של הילד. ________________________________________ הורה כשותף שקט לדרך – מנוכחות מגיבה לנוכחות מווסתת אומנויות לחימה טיפוליות, ובפרט קראטה טיפולי לילדים עם ADHD ו־ODD, אינן מתקיימות רק בדוג’ו. זהו תהליך חינוכי־טיפולי רחב, רב־שכבתי, הפועל במרחב שבו ההורה הוא גורם מרכזי – גם כאשר אינו נוכח פיזית באימון עצמו. לא כהורה־מטפל, לא כמפקח ולא כמי ש”צריך לתקן” את הילד. אלא כמי שיוצר רצף רגשי, ערכי וחינוכי בין המסגרת הטיפולית לבין החיים עצמם. ________________________________________ ההורה עם הילד ניסיון קליני מצטבר ומחקרים בתחום ההתפתחות, הוויסות הרגשי והחינוך הגופני מצביעים באופן ברור: תהליכים טיפוליים בילדים מצליחים יותר כאשר הסביבה ההורית מבינה את ההיגיון של התהליך ואינה פועלת נגדו, גם בלי להיות מעורבת טכנית. הילד אינו מגיע לאימון כ”דף חלק”. הוא מגיע עם: • דפוסי ויסות רגשיים • חוויות של תסכול, מאבק וכישלון • מערכת יחסים מורכבת עם גבולות וסמכות • רגישות גבוהה לאי־עקביות ולדרמה רגשית כאשר ההורה מבין את תפקידו – הילד חווה רצף : מהדוג’ו אל הבית, ומהבית חזרה אל הדוג’ו. ________________________________________ מהורות מגיבה – להורות מווסתת חשוב לומר זאת בבירור ובכבוד: ההורה שותף הכרחי לפתרון. קראטה טיפולי אינו מחליף הורות – הוא תומך בה. המעבר הנדרש הוא מהורות מגיבה (תגובה מיידית להתנהגות) להורות מווסתת (נוכחות יציבה שאינה נשאבת למאבק). ילד עם ADHD ו־ODD אינו זקוק ליותר הסברים, נאומים או שכנועים. הוא זקוק ל־נוכחות מווסתת: • הורה שמחזיק גבול בלי להילחם • הורה שאינו נבהל מהתנגדות • הורה שאינו מפרש כל “לא” כהתקפה אישית ________________________________________ העיקרון המרכזי: לא להתחרות במסגרת אחת הטעויות השכיחות היא ניסיון “לעזור יותר מדי”: • לשאול את הילד שאלות חקירה על האימון • לבקר את המסגרת מולו • לנסות ליישם בבית את מה שנעשה בדוג’ו אך קראטה טיפולי אינו עובד דרך העתקה טכנית, אלא דרך חוויה פנימית, גופנית ורגשית. לכן: תפקיד ההורה אינו ליישם קראטה בבית, אלא לאפשר למה שנבנה בדוג’ו – לחלחל. כאשר ההורה מתחרה במסגרת, הילד נקרע בין עולמות. כאשר ההורה משלים אותה – הילד נרגע. ________________________________________ גבול הורי: שקט, עקבי ולא רגשי בתחילת תהליך קראטה טיפולי מופיעה לעיתים בדיקה מצד הילד: • “זה באמת מחזיק?” • “גם כאן הגבול ברור?” דווקא אז נדרש שינוי הורי: • פחות הסברים • פחות משא ומתן • יותר עקביות שקטה לא החמרה – אלא פישוט. הילד לומד: יש גבול, והוא אינו תלוי במצב הרוח של אף אחד. ________________________________________ ההורה כעוגן רגשי הקראטה הטיפולי מלמד ויסות דרך הגוף, התנועה והמסגרת. ההורה משלים זאת בכך שהוא: • אינו נבהל מהתפרצויות • אינו נכנס למאבקי כוח • אינו “נשאב” לדרמה כאשר ההורה מווסת –הילד לומד שוויסות הוא אפשרי. ________________________________________ שפה הורית חדשה: מתהליך – ולא ממאבק במקום: • “למה אתה שוב ככה?” • “כמה פעמים אמרתי לך?” הורה התומך בתהליך משדר (גם בלי מילים): • “מה השלב הבא?” • “איך ממשיכים מכאן?” זו שפה שמחזקת תהליך, לא שליטה. ________________________________________ סבלנות: שינוי עמוק אינו מיידי קראטה טיפולי אינו פתרון קסם. לעיתים, דווקא בתחילת הדרך מופיעים: • התנגדות • בלבול • בדיקה של המסגרת תפקיד ההורה הוא להחזיק את הזמן: • לא למהר להסיק מסקנות • לא למדוד כל אימון • לא להיבהל מנסיגה זמנית שינוי עמוק מתרחש לאט – אך הוא יציב. ________________________________________ מה ההורה כן יכול לעשות בפועל בלי טכניקות, ובלי “שיעורי בית”: • לשמור על רצף והגעה קבועה • לתת אמון בתהליך • לשקף הצלחות קטנות • להפריד בין הילד לבין ההתנהגות • לזכור: ההתנגדות אינה אישית ובעיקר – לאפשר לילד מרחב שבו הוא אינו צריך להילחם כל הזמן. ________________________________________ החיבור המקצועי שמאחורי התהליך הגישה המוצגת כאן נשענת על מחקר, שנות ניסיון רבות ויישום בשטח. אני עוסק זה שנים רבות בהוראה, פיתוח וחקר של אומנויות לחימה. ובנוסף מתמחה בעבודה עם ילדים ובוגרים עם ADHD, וקשיי ויסות רגשי במסגרת אומנויות לחימה. הרקע שלי משלב: • ניסיון מעשי רב־שנים • מחקר עומק באומנויות לחימה מסורתיות והשלכתן לעולם המודרני • מפגשים עם אוכלוסיות מגוונות בארץ ובעולם • הכרה מקצועית בינלאומית ורקורד מוכח הקראטה הטיפולי אינו “שיטה” – אלא דרך חיה, אחראית ומבוססת. ________________________________________ סיכום: הורה כשותף שקט לדרך קראטה טיפולי אינו עובד ללא ההורה – אלא איתו. לא דרך שליטה, אלא דרך נוכחות. לא דרך מאבק, אלא דרך יציבות. לאמץ שפה הורית חדשה: מתהליך – ולא ממאבק. להתאזר בסבלנות: שינוי עמוק אינו מיידי. לאפשר לילד מרחב שבו הוא אינו צריך להילחם כל הזמן. כאשר ההורה מפסיק להילחם בהתנגדות, והמסגרת מפסיקה להיבהל ממנה – הילד מתחיל לבחור בדרך. זו מתנה שתלווה אותו הרבה מעבר לילדות. הגישה המתוארת במאמר נתמכת במחקר אקדמי רחב בתחומי ADHD, ויסות רגשי, הורות תומכת ופעילות גופנית טיפולית, לרבות מחקרים ייעודיים על אומנויות לחימה ככלי חינוכי־טיפולי. איציק כהן 11.01.2026 חזרה לדף המאמרים